עדות שותף ועד מדינה

דיני הראיות עוסקים בכללי כשרות ראיות, קבילותן ומשקלן וזאת לצורך הכרעה בעובדות השנויות במחלוקת העולות במהלך הדיון המשפטי.

במאמר זה, נתמקד בתפקידו של המבצע בצוותא (שותף לדבר עבירה)  ובקושי העולה עת תשמע עדותו בבית המשפט.

הגדרתם של מבצע ומבצע בצוותא, מעוגנים בסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 לפיו, מבצע בצוותא הינו שותף לדבר עבירה, אשר לקח חלק בעת ביצועה על ידי עשיית מעשה הדרוש כדי ביצוע העבירה הפלילית.

בסעיף 29(ב) נקבע "המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר."

כל אחד מבין המשתתפים בביצוע העבירה, בעל תפקיד שונה ותורם באופן אחר לביצוע העבירה אך יחד הם יכולים להשלים את העבירה.

בהתבסס על הפסיקה, "המבצע בצוותא תורם את תרומתו לאירוע העברייני רב-משתתפים מתוך יחס נפשי של יוצר העבירה. הוא רואה את עשיית העבירה כעניינו שלו, ולא של אחר. למבצע בצוותא שליטה פונקציונלית, יחד עם האחרים, על העשייה העבריינית והתפתחותה. הוא אדונה. הוא חלק מתבניתה המשותפת". (ע"פ 4389/93 יוסף מרדכי נ' מד"י)

מקרה שכיח בו אנו נתקלים לא אחרת ובייחוד בשנה האחרונה, הינו כאשר השותף לדבר עבירה מחליט להפליל את חברו במשטרה ולאחר מכן, מוזמן למסור עדותו בבית המשפט כנגד מי שביצע עמו את העבירה.

ההבדל בין עד מדינה לעדות שותף מעוגנת בתמורה שהשותף יקבל על שיתוף הפעולה עם מערכת אכיפת החוק. אם הובטחה לעד הקלה בעונש /סגירת התיק בעניינו/ שחרורו ממעצר או כל תמורה אחרת עבור שיתוף הפעולה הרי שמדובר בעד מדינה. אם לא הובטח לו דבר והעד שיתף פעולה מיוזמתו אזי מדובר בעדות שותף.

בית משפט העליון קבע, כי "קיום הסכמה או הבנה בין העד לבין הרשות על מתן טובת הנאה תמורת מסירת הגירסה עשוי להיעשות בעל–פה, בכתב או בהתנהגות הצדדים היוצרת הבנה או הסכמה מכללא, ובלבד שטובת ההנאה או ההבטחה יינתנו בקשר ישיר למתן העדות". (ע"פ   2932/00 אלמקייס נ' מד"י)

כאשר שותף לדבר עבירה עולה להעיד כנגד שותפו לביצוע העבירה, עולה החשש כי הוא מונע מאינטרס קרי רצונו בקבלת טובת ההנאה שהובטחה לו ובאם מדובר בעדות שותף רגילה אזי עולה החשש שהוא מנסה להטיל את כל האחריות על חברו כדי לצאת "נקי". לכן, כדי להרשיע את הנאשם על סמך עדות זו, המדינה תצטרך לעבות את חומר הראיות כנגדו ולדאוג שיהיו תוספות ראייתיות בהתאם.

עדות שותף שאינו עד מדינה, נדרשת תוספת ראייתית מסוג חיזוק על-מנת להרשיע את הנאשם. תוספת ראייתית זו הינה תוספת ראייתית מאמתת.

עדות שותף שהוא עד מדינה, נדרשת תוספת ראייתית מסוג סיוע, דהיינו, ראיה המצביעה באופן חיצוני על אשמתו של הנאשם ומסבכת אותו.

עוד קבע בית המשפט הנכבד, "ראיית הסיוע צריכה ללבוש צורה של ראיה עצמאית המפנה אל מעורבותו של הנאשם בעבירה המיוחסת לו, לעומת דרישת החיזוק המצריכה התייחסות אל דברי אותו עד שותף לעבירה, המוסיפה משקל של אמינות לדבריו, אך אינה מצריכה בהכרח התייחסות לעבירה השנויה במחלוקת". (ע"פ  2932/00 אלמקייס נ' מד"י)

בעבר, הייתה נהוגה הלכה, בשם הלכת "קינזי", בה נקבע כי נאשם לא יכול להעיד מטעם התביעה במשפט של שותפו לעבירה כאשר הוגשו שני כתבי אישום נפרדים, וזאת עד לסיום משפטו שלו, וזאת מחשש שיעיד עדות שקר בבית המשפט, ינסה להקטין את החלק שלו בביצוע העבירה וכן, ינסה להפליל את שותפו לדבר עבירה ע"מ שבית משפט יקל בעונשו.

הלכה זו בוטלה, וכיום, ניתן להעיד שותף נגד מי שמואשם עמו בביצוע עבירה, והוגש נגדו כתב אישום נפרד הגם שמשפטו טרם הסתיים.

אנו סבורים כי ביטול ההלכה הינה מצערת וכי ראוי היה ששותף בביצוע העבירה יעיד בבית המשפט בניקיון כפיים וללא החשש כי הוא מונע מטובת ההנאה כלשהי.

משרדנו מתמחה בהליך הפלילי, ולו הצלחות מרובות אף בחקירת עדות שותף ועד מדינה.