בגירים צעירים
נאשמים אשר נמצאים מתחת לגיל 18 נחשבים על פי החוק כקטינים, ככלל עניינם ידונו בפני בתי המשפט לנוער המחולקים לפי מחוזות ברחבי הארץ. העיקרון הבולט בעינו של השופט יהיה שיקמו של הקטין על פני ענישתו.
נאשם שעבר את גיל 18, יימצא עצמו נשפט על ידי בתי משפט רגילים והשיקולים וההליכים שינחו את השופט יהיו שונים במהותם מבתי משפט לנוער כגון גמול על ביצוע העבירה, הרתעת הרבים, הרתעת היחיד ולבסוף ומתחת לכל השיקולים יהיה גם שיקול השיקום.
למרות זאת, נאשמים בין הגילאים 18-21 נקראים "בגירים צעירים" וע"פ ניסיון החיים הננו למדים כי התנהגותם ובשלותם דומה מאוד לזו של הקטינים ומכאן המונח "בגיר- צעיר".
כאשר קטין מגיע לכותלי בית המשפט, הוא "ייהנה" ממגוון הקלות בדרכו לגזר הדין ומה שעומד מאחורי ההקלות לקבוצת הקטינים הינה ההבנה, כי קיים אינטרס ציבורי שלא לפגוע בקטין שמעד בפעם הראשונה ולא להכתים את עתידו הפלילי ולשים דגש על שיקומו האפשרי וחזרתו לתלם.
בניגוד למונח "קטין", אשר נמצא בחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, המונח "בגירים צעירים" הובא באמצעות הפסיקה, בפס"ד ע"פ 7781-12 פלוני נ' מדינת ישראל – שם העניק בית המשפט העליון משקל רב למידת האחריות הנובעת מגיל צעיר שלא חוסה תחת מטריית הקטינות אולם עדיין אינו בשל דיו, ומהשפעת העונש ושיקולי השיקום של "הבגירים צעירים". שם קבע בית המשפט כי לא קיים הבדל משמעותי בן בחור בין 17 לבין צעיר בין 19 אשר שניהם עדיין מגבשים את זהותם, פועלים באינסטינקטיביות קלת דעת ושעונשי מאסר עשויים להיות הרי גורל עבורם.
ממחקרים שעשו במספר ארצות שונות, הראו המחקרים כי בכל הנוגע להפעלת שיקול הדעת והשליטה ביצרים, המוח האנושי ממשיך להתפתח עד גיל 25. כלומר, נאשם המשויך לקבוצת "בגירים צעירים", עודנו בהתפתחות ובית המשפט והסביבה צריכים ליתן משקל לעובדה שהתנהגותו של הנאשם יכולה לנבוע מקבלת החלטה פזיזה וקלת דעת ולא מעבריינות.
בנוסף, יוחסו המחקרים לנאשם אשר מעד בפעם הראשונה בחייו וכאשר בית המשפט עומד להטיל עונש מאסר על אדם השייך לקבוצת "בגירים צעירים", עליו לשקול, כי עונש מאסר בפועל יכול לפגוע בצורה חמורה מאוד על המשך חייו של הנאשם, באמצעות חשיפה לנורמות שליליות בבית הסוהר ובאמצעות האוכלוסייה שאותה הנאשם פוגש בעת ריצוי מאסרו.
החל מפסק דין זה, החלו בתי המשפט להשתמש במונח" בגירים צעירים" ואף להקל עליהם בעת מתן גזר הדין, כשמחד לא ניתן להתייחס אליהם כאל קטינים ומאידך, קיים קושי לשפוט אותם כאנשים מבוגרים יותר, כך שבתי המשפט יצרו נוסחה שבה מכניסים את קרבתו של הנאשם לגיל 18, נסיבותיו האישיות, את הנזק העלול להיגרם לו כתוצאה ממאסר ואת סיכויי שיקומו. דוגמא נוספת לפסיקה של בית המשפט בעניין ההקלה לקבוצת "בגירים צעירים הינו ב ע"פ 5611-16 נעם סלב נ' מדינת ישראל – בו בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער והשית עליו 12 חודשי מאסר בפועל. בערעור שהתקיים בבית המשפט העליון נקבע, כי יש לתת משקל לגילו של הנאשם בעת ביצוע העבירה, היעדר עבר פלילי, ויש מקום לתת הזדמנות לנאשם להגשים את הפוטנציאל השיקומי שלו והפחית לו מעונש המאסר לעבודות שירות.
כיום, לא רק בישראל מתייחסים לקבוצת הגיל הזו כאל קבוצה "חריגה", וגם בעולם מבינים, כי בעת מתן גזר הדין בעניינם יש לייחס חשיבות לסיכויי השיקום.
